מחלקת סיוע

התמודדות רגשית ותסמינים של הפונות והפונים לקו הסיוע

אלו שאוזרות כוח ואוזרים כוח ומגיעים אל מסל"ן מתמודדים עם אירועים שהם תולדה של יחסי הכוחות ותרבות האונס בחברה. אירועים אלו חוסים כולם תחת המונח 'אלימות מינית', המתאר מכלול רחב של פגיעות, והצד השווה שבכולן הוא תחושת חוסר האונים וההשפלה שהן גורמות.

אלימות מינית עשויה לחולל שבר גדול בנפש הנפגעת, ולפגיעה הראשית יש אדוות והשלכות רחבות עליה ועל הסביבה. כל תגובה לפגיעה מינית היא נורמלית, אך התגובות אינן אחידות משום שהן מושפעות תמיד ממבנה האישיות, מההיסטוריה האישית, ממנגנוני ההגנה, מהכוחות הפנימיים והחיצוניים של הנפגע ומעיתוי הפנייה (סמוך לאירוע או זמן רב אחריו). תסמינים שונים נמשכים עד כחודש לאחר האירוע הטראומטי, והם תולדה נורמטיבית של מנגנוני הגנה מיטיבים. עם זאת, אם לא חל צמצום בתסמינים ועוצמתם נותרת גבוהה עשויה להתפתח הפרעה נפשית קשה הפוגמת באיכות החיים.

מחקרים מראים שאמפתיה, הכרה בסבל ותמיכת הסביבה הן מרכיב חשוב בתהליך הריפוי ובחזרה לשגרה מתפקדת. במחלקת הסיוע במסל"ן יש עובדות סוציאליות ועורכות־דין אשר נותנות מענה מכיל, קשוב ולא־שיפוטי. הן מאמינות לפונות ולפונים, יוצרות שיח מכבד ואף מספקות פתרונות יצירתיים ומענה פרקטי בתחום מיצוי הזכויות והסיוע המשפטי.

הפרעת דְחק פוסט־טראומטית (PTSD) – הגדרות ותסמינים

נפתח בשתי הגדרות:

פגיעה מינית – כל התנהגות או מעשה שאופיים מיני ושאדם אחד כופה על אדם אחר – אישה, גבר, ילד או ילדה – ללא הסכמה חופשית ובניגוד לרצון, ובכלל אלו כל מעשה מיני שיש בו ניצול של פערי כוחות, של חולשה או של גיל צעיר המעקרים את יכולת הנפגעת או הנפגע להסכים באופן חופשי.

אירוע טראומטי – אירוע שבו נשקפה לאדם או לסובבים אותו סכנה ברורה לחיים, לשלמות או לבריאות הגופנית או הנפשית, או שהאדם חש שנשקפת סכנה כזו; והתחושה הזו התעוררה בעיצומו של האירוע והובילה לתגובות פיזיולוגיות, התנהגותיות או רגשיות (DSM V).

פגיעה מינית עשויה להיות אירוע טראומטי, ואירוע טראומתי עשוי להוביל להפרעת נפשית קשה הפוגמת באופן אקוטי באיכות החיים ובתפקוד. כאשר הסימפטומים שיפורטו להלן נמשכים יותר מחודש ממועד האירוע הטראומטי תאובחן הפרעת דְחק פוסט־טראומטית (Post-Traumatic Stress Disorder, ובקיצור: PTSD).

תסמיני PTSD

האירוע הטראומטי נחווה מחדש באחת או יותר מן הדרכים הבאות:
– זיכרונות חודרניים חוזרים ונשנים מהמאורע, הכוללים תמונות, מחשבות או תפיסות.
– חלומות מעיקים חוזרים ונשנים על המאורע.
– הרגשה שהמאורע מתרחש שוב או התנהגות המעידה על תחושה כזו. הדבר עשוי לבוא לידי ביטוי בפלשבּקים, באשליות או בהזיות.
– מצוקה פסיכולוגית ניכרת בחשיפה לגירויים פנימיים או חיצוניים המסמלים או מזכירים היבט באירוע.
– עוררות פיזיולוגית בחשיפה לגירויים פנימיים או חיצוניים המסמלים או מזכירים היבט באירוע (דופק מהיר, הזעה, הסמקה, לחץ דם גבוה).

הימנעות עקבית מגירויים הקשורים לטראומה והקהיה של התגובתיות הכללית:
– ניסיון להימנע מרגשות ומחשבות הקשורים לטראומה.
– ניסיון להימנע מפעילויות, ממקומות ומאנשים שמזכירים את הטראומה.
– חוסר יכולת לזכור היבט חשוב שלה.
– ירידה ניכרת בעניין או בהשתתפות בפעילויות חשובות.
– הרגשה של זרוּת או נתק מאחרים.
– טווח אָפקט ירוד.
– חוסר יכולת לראות עתיד.
– תסמינים עקביים של עוררות מוגברת:
קושי להירדם או להמשיך לישון.
דריכות, התפרצויות זעם.
קשיי ריכוז, מצב רוח תנודתי או ירוד.

פוסט־טראומה מורכבת (C-PTSD)

כל התסמינים הנ"ל מבססים אבחון גג לפוסט־טראומה, כלומר הסימפטומים לאחר אירוע טראומטי של פגיעה מינית יהיו דומים גם במקרה של תאונת דרכים או באירוע לחימה. עם זאת, כאשר ההתעללות מתמשכת לאורך תקופה המצוקה תבוא לידי ביטוי באופן שונה וההפרעה הנפשית תאובחן כפוסט־טראומה מורכבת (Complex PTSD, ובקיצור: C-PTSD). טראומה מורכבת היא הפרעה פסיכולוגית שמתפתחת כתגובה לחוויה ממושכת, חוזרת ונשנית של טראומה בין־אישית בהקשר שבו הנפגעת שרויה במצב של תודעת שבי ואינה יכולה להיחלץ ממנו (שבי בידי אויב, פגיעה מינית אצל ילדים, נפגעות ונפגעי כתות, שורדות ושורדי זנות ועוד).

מדובר על התעללות שהתרחשה במסגרת יחסי מרות ופערי כוח פיזיים ופסיכולוגיים גדולים בין המתעלל לנפגע. באבחנה זו יש הבדלה בין טראומה שמתרחשת לאדם בוגר ופוגשת במבנה אישיות שכבר עוצב לבין טראומה שמתרחשת בשנות הילדות המוקדמות ואשר מעַוותת את האישיות ומעצבת אותה. הפרעה זו עשויה לגרום שנויים באישיות, בהיקשרות, בזהות ובתחומי התפקוד השונים בחיים. המרכיב המרכזי שנפגע הוא האמון הבסיסי בזולת – שבר בתחושת המסוגלות לקיים מערכות יחסים תקינות.

תסמיני C-PTSD

הפרעה זו מאובחנת במקרים שבהם האדם היה חשוף לאורך זמן לטראומה ממושכת או חוזרת ונשנית, וקיימת פגיעה רבת פנים הבאה לידי ביטוי בתחומי חיים שונים. בהפרעה זו יש הרחבה של הסימפטומים הפוסט־טראומתיים שנזכרו לעיל בכמה היבטים:

היבט קוגניטיבי – הפרעת ניתוק (דיסוציאציה): שיבושים בזיכרון, בשליטה המוטורית או בתפיסה. נתק מן העצמי ואובדן תחושת המציאות, ניתוק מרגשות, פלשבּקים.
היבט אָפקטיבי – אי־יציבות רגשית וקושי בוויסות הרגשי, דיספוריה מתמשכת, מחשבות אובדנות כרוניות, התבודדות, חבלה עצמית, זעם מתפרץ או עצור ביותר.
היבט התנהגותי־התייחסותי – קושי לשמר מערכות יחסים תקינות וקשרים מיטיבים, דפוסי חשיבה מעוּותים, שיבוש ביחסים אינטימיים, חשדנות מתמשכת, כישלון חוזר ונשנה בהגנה עצמית.
סומָטיזציה – בעיות שינה, מֵחושים, מחלות אוטואימוניות, עוררות ודריכות יתר, בעיות רפואיות במערכת העיכול, באגן או בראש.
שינויים פתולוגיים בזהות – קושי ביצירת זהות מגובשת, דימוי עצמי נמוך, תחושה שבסיס הקיום "מלוכלך" והרגשה של טומאה או הכתמה, תחושות אשמה ובושה חריגים, הרגשת שונוּת גמורה מהסביבה.
שינויים בתפיסת המתעלל – שקיעה במחשבות על יחסים עם המתעלל, ייחוס לא־מציאותי של כוח מוחלט למתעלל, אידיאליזציה או הכרת טובה פרדוקסלית, קבלת מערכת האמונות או התירוצים של המתעלל.