על־פי נתוני המשרד לביטחון פנים, אחת מכל שלוש נשים חווה בחייה אירוע מסוג תקיפה מינית, ומדי שנה נרשמים בישראל 84,000 אירועי תקיפה מינית של נשים, מה שמחזק את הצורך במעטפת פתרונות טיפול לנפגעות.

מהי תקיפה מינית?

תקיפה מינית היא אירוע הכולל פעולות בעלות אופי מיני אשר נעשות בְאדם בניגוד לרצונו, במטרה לגרום הנאה, גירוי או סיפוק מיני לתוקף. תקיפה מינית עשויה להיות פיזית אולם גם התנהגותית ומילולית – פעולות ואמירות פוגעניות, מאיימות ומלחיצות, שאינן כוללות מגע ישיר.

בין המעשים המוגדרים בחוק כתקיפה מינית:

• התערטלות
• הטרדה מינית מילולית – התייחסויות, אמירות משפילות והצעות חוזרות בעלות אופי מיני
• התניית תמורה חומרית, רגשית או אחרת בקיום מעשה מיני
• סחיטה באיומים – שימוש באיומים לשם הפעלת לחץ לעשיית מעשה מיני או שימוש באיומים באמצעות מידע מיני (כגון סרטונים או תמונות) לשם הפעלת לחץ לעשות מעשה כלשהו.
• ניצול יחסי מרות להשגת טובות הנאה שאופיין מיני
• אונס, מעשה סדום
• מעשה מגונה שאינו כולל חדירה

טיפול בנפגעות תקיפה מינית בישראל מתקיים בכמה מישורים שאינם תלויים ואינם מותנים זה בזה:

המישור המניעתי – הנגשת מידע לציבור, חינוך, מודעות, יצירת שיח מיני מכבד ולא־מפלה העוסק בגבולות אישיים והתנהגותיים, עידוד מיניות בריאה ומכבדת המתבססת על הסכמה.

המישור החוקי־משפטי – זכות הנפגעת והנפגע להגשת תלונה במשטרת ישראל ולבירור התלונה באמצעות חקירה בלתי־תלויה, כאשר מערך המשטרה כפוף לשורה של תקנות שנועדו להבטיח שהחקירה תיעשה ברגישות ובדיסקרטיות עם הגנה למתלוננות ולמתלוננים על־פי הצורך.

המישור הרגשי־שיקומי – טיפול בנפגעות תקיפה מינית באמצעות ליווי אישי, טיפול פסיכולוגי, טיפול רגשי, קבוצות תמיכה לנפגעות ומשפחותיהן, תוכניות שיקום, ייעוץ וליווי בהתנהלות משפטית.

הזכאוּת לסיוע

הכול זכאיות וזכאים לסיוע ללא כל תנאי, ובעניין זה חשוב לציין שני דברים:

ראשית, אצל הגופים והעמותות העוסקים בפגיעות מיניות ננקטת במקרים רבים לשון נקבה באופן סתמי, בשל העובדה שמרבית אירועי התקיפה הם אירועי תקיפה של נשים, אולם גופים אלו מספקים תמיכה זהה ומענה גם לנפגעי תקיפה מינית.

שנית, פנייה לעמותה לצורך קבלת מענה, טיפול וליווי אינה מותנית בהגשת תלונה במשטרת ישראל, וגם נפגעות אשר בוחרות שלא למצות את ההליך המשפטי מכל סיבה שהיא זכאיות לסיוע האמור. במסגרת הסיוע ובהתאם לנסיבות המקרה ייתכן ואף סביר כי הגורמים המקצועיים ימליצו על הגשת תלונה במשטרה, ואף יסייעו וילוו את המתלוננת בהליך אם תחפוץ בו, במטרה למצות את הדין עם התוקף ולמנוע ממנו להוסיף ולפגוע, במתלוננת או באחרות. אבל כאמור אין מדובר בתנאי לקבלת הסיוע.

טיפול ומענה בעילום שם

למרות שהמענה הטיפולי מכַוון את הנפגעת לקבלה עצמית ולהכרה באירוע ללא נשיאת תחושת אשמה, נפגעות תקיפה מינית מכל סוג יכולות להיעזר בקו החם לקבלת סיוע בדיסקרטיות מלאה וללא חובת הזדהות.

אולי יעניין אתכם גם :

חוק הטרדה מינית >>

פגיעה מינית בילדים כרוכה בשאלות רבות ובצרכים ייחודיים, הן של הנפגע והנפגעת הן של ההורה, וזאת מעבר להיבטים הרגשיים והפיזיים הרגילים, המורכבים דיים. בעוד שבעבור כל הורה ילדיו הם ילדים בכל גיל, כמו גם הצורך והרצון לגונן עליהם, החוק בעבירות מין מגדיר את גיל ארבע־עשרה כגיל ההסכמה החוקי, ומתחת לגיל זה ייחשב כל מעשה מיני לפגיעה מינית, גם אם נעשה בהסכמה לכאורה.

ככל שהילדים צעירים יותר יתרחב הפער בין מקרה הפגיעה ובין יכולתם להבין את המקרה והתגובה הרגשית שלהם: ילדים צעירים אינם נוטים לשתף ולספר, מה שמצריך לא אחת ערנות של ההורים, של גורמי החינוך ושל אחרים לזיהוי התנהגות מחשידה ולבירור.

למי לפנות כאשר מתעורר חשד בהורים

אחת השאלות הראשונות שאיתה מתמודדים הורים כאשר עולה חשד פגיעה מינית בילדים היא השאלה למי לפנות כדי לקבל מענה דיסקרטי וכלים לבירור המקרה. כאשר מדובר בחשדות בלבד הקושי אף מורכב יותר, מאחר שההורה עצמו מצוי בסיטואציה רגשית קשה: הוא מתקשה לקבל את הסיטואציה, ובאופן טבעי רוצה להאמין שאין ממש בדברים.

בתשובה על השאלה למי לפנות אפשר להציע כמה אפשרויות, וביניהן:

• קו חירום לנפגעות תקיפה מינית: קו החירום מספק מענה עשרים וארבע שעות ביממה שבעה ימים בשבוע, באמצעות אנשי ונשות מקצוע מובילים ומנוסים בתחום, אשר להם ידע וכלים הן בנבכי הבירוקרטיה הנדרשת לעיתים הן בהיבט הרגשי והשיקומי. בקו החירום של העמותה יזכו ההורים להקשבה ולהכלה, לבירור החשדות ולהכוונה בנוגע להמשך הבירור והטיפול על־פי הצורך ובנוגע להתנהלות מול הילד או הילדה ברגישות ובאחריות.
• צ'ט דיגיטלי לסיוע אונליין: אפשר לקבל את אותו המענה גם באמצעות התכתבות בצ'ט עם גורמים מקצועיים כנ"ל.
• ייעוץ אישי: ייעוץ מקצועי מגורמים טיפוליים מומחים בתחום, ממטפלים רגשיים, מעובדים סוציאליים ומאחרים, המספק הכוונה אישית, רגשית, משפטית ושיקומית.

למי לפנות כאשר מתעורר חשד במי שאינם ההורים

בחיי הילד והילדה עשויים להיות מעורבים אנשים מבוגרים שאינם הוריהם, כדוגמת סב וסבה, מורה או מדריך במסגרות חינוך, ואף הורה של חברה או מכּר אשר נחשף למידע מחשיד הנוגע לפגיעה מינית בהם.

חשוב לציין כי קיימת אחריות חוקית ומוסרית – המחייבת כל אדם בוגר שנתקל בסיטואציה או מידע מחשיד – שלא להעלים עין אלא לערב את הגורמים המתאימים להגנה על הילדים.

למורות ולעובדים במערכת החינוך ישנם המעטפת והתקנות המנחים אותם במקרה כזה, אולם שכן, מכּרה או חבר עשויים להיתקל בסיטואציית פגיעה מינית בילדים ולא לדעת למי לפנות וכיצד, ואף לחשוש ממעורבות. למרות החשש המובן ובמקרים רבים המחסור בכלים חשוב לפנות מייד לעמותה או לגורם מקצועי אחר לקבלת הכוונה.

כאשר החשד הוא שההורים או המשפחה הם הפוגעים מומלץ שלא לפנות אל ההורים, וזאת במטרה לאפשר בירור מקצועי, הגנה על הילד או הילדה ועצירה מוחלטת של הפגיעה בהם.